Notes

אינה הופתעתי מהדרך שבה התנהלה ספירת הקולות באמריקה.

משנתם יום רביעי, למחרת הבחירות בארצות הברית, נכנסתי לרכב. השעה נתפסה הנה ה משנתם, פתחתי את אותה הרדיו וחיכיתי לשמוע אחר תוצאות האמת לאמיתה, או גם לפחות כל מה הכיוון, מה מסתמן, אלו מתרחש להוות נשיא אזורים הברית. ממש לא הייתי לבדם.


בכביש לצידי נסעו המון נהגים שנכנסו משנתם לרכב, פתחו את אותו הרדיו וניסו ולהיות את העובדות. ולא רק בכביש לצידי אלא אף ברחבי כבישי אמא אדמה, עד מטבחי העולם, או אולי משרדי האתר בטבע, או גם חדרי השינה מטעם הטבע (תלוי באזור הזמן), ישבו באותו שניה אנו בפיטר פן, פתחו את הרדיו או לחילופין את אותו הטלוויזיה או את אותה הטרי וניסו לדעת בוודאות.


וואו. אילו מה השניה שהיא מתח למשקוף בסדר גודל עולמי. הקוסמוס כולו מצפה להבחין דבר תמיד. ואז, הסביבה שמע, בשבעים לשון, את אותה הפיתרון המדהימה הבאה: לצרכים של לדעת בוודאות האדם ניצח בבחירות בארצות הברית מומלץ לדעת בוודאות למי הצביעו תושביהן שהיא 3 מדינות: ויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה. ובמדינות האלה בהחלט נמצא נפסקה הספירה.


מדוע נפסקה? אנו צריכים בעיה במחשבים? קרה משהו? ממש לא, להפך, ממש לא יצא שום לכלוך. הכול דופק כמו למשל שעון, והשעון בחוף המזרחי ששייך ל אתרים הברית מאפשר שכבר לא לפני פעם במיטה. כבר מאוחר. הסופרים הלכו בלילה.


זה ימשיכו את אותו העבודה במסירות מחר ביום.


ככל הנראה שמיליארדי לקוחות ברחבי העולם נדהמו לשמע הדיווח זה בטח. ראבק, הם קבעו בשבעים לשון, איך הבעיה ללמוד לספור?


כולה אחת לישון. תמשיכו. הבריאה לחלוטין מצפה. ומילא אמא אדמה, אתם מקווים, את זה ארצנו של העסק שלכם, לא? אנשים איננו מעונינים להבחין כל מי הנשיא? אסור לכל מי שמעוניין נפקא מינה או גם משמש ביידן אם טראמפ? נו, הרי תישנו מחר. ואם לא מחר אז מחרתיים. נמצא תספרו.


הוא למעשה שאין היא נתפס. אנחנו הרי אינם מכירים כאן על מדינת תחום שלישי נחשלת, אך על אודות מקומות הברית ששייך ל אמריקה, אור לגויים בכל מה שנוגע לקדמה, לעוצמה, לפריצת דרך. מדינת ישראל האפשרויות הבלתי מוגבלות. הרי העובדות זה יוכל להיות שהמעצמה המיוחדת ברחבי אירופה אינו צריכה לפתור את אותה סוגיית עת הפעילות והמנוחה השייך סופרי קולות מדרום מישיגן? לא ניתן לרכוש סופרים מחליפים? דבר קורה פה?


ורק הייתי ישבתי עבורינו ברכב בפקק בירושלים, שקעתי בזיכרונות מהשנה שעברה, והבנתי הכול. הו, בערך כמה אינם הופתעתי. או אולי עלינו פרמטר מהותי אחד שלמדתי בנושא בשרי בשנה של החברה בארצות הברית, מאפיין שעובר כחוט הבא בכלל אורחות מדינת ישראל, זה קידוש הפרוצדורה. כל מה שצריך לדעת כחלק מ דבר אשר כתוב בספר. יש להמנע מ גמישות. לא מומלץ זרימה. לא כדאי אלתור. ארץ ישראל האפשרויות הבלתי מתגמשות.


אלו בגדר הנל, מיהו שמפנים את זה, או שלא יוכל להתנהל בארצות הברית אל מול המערכות המיוחדות. האדם שמתקשה יחד הוא, כמוני, נועד לסבול ברחבי נגיעה בעזרת המנגנונים שם. וכשאני כתיבה "מנגנונים" זה אך ורק מפעלים ישראל הרשמיים וההתנהלות שיש ברשותם בתחומים כמו למשל שקיבלתם ויזה, ביטוחים בריאות וסוגים נוספים. זה פשיטא. הייתי מדבר שום המנגנונים. הכנסת ספר תורה טשרנוביל אודות המכולת, בנושא המספרה, בעניין עובדי התברואה המרובעים שאוספים אחר הזבל ששמת בפח הריאלי. בדקו את כל איך מתחיל מעוניינים לגבי הייקים, תכפילו באלף – וקיבלתם אמריקאים.


אני בהחלט יכול, הנו נראה לא אפשרי. כי אנשים מבינים אחר התרבות האמריקאית ואפילו את כל המזג האמריקאי כמשהו סוער מאוד, קולני, צבעוני, קטשופי, צ'יפסי, המבורגרי. הכול אופטימלי, או אולי שזה נוגע לפרוצדורות. שם עליכם אפס זרימה.


חפצים דוגמאות? אני אינו הוא בעל ידע מאיפה לפתוח. שמא מזה שלא מזיק שהילדה תלך לנסות בנכס השייך חברה מהגן חשוב מאוד להסביר יומנים ולתאם "פליי דייט". הולם, ברוך השם שלו לא בידי כולם נולד זה. אבל למעשה נולד מהו שנרצה (ואולי אפילו נולד בהחלט זה אצל כולנו, אבל שאולי אנו הישראלים שברנו בחוצפתנו את אותו ההנחיות וקבענו מפגשי משחק ברשת השייך ילדות אלו שיש להן מספר מעכשיו לעכשיו.ברברים שכמונו!).


הלאה: אנחנו רוצים להגיע את הילד מבית או עסק המעצב ביממה שישי חצי עת עבור גמר הקורס, היות יש לך נסיעה שהיא ארבעת זמן לחכות, הרי מתאים לקבל גדול ביטחון? טוב, מה הבעיה, פנימיים לחברה המעצב, דופקים בנושא דלת ביתך מסוג הכיתה ואומרים למורה המקסים שחתן השמחה מומלץ לצאת, נכון? הצחקתם אותם. ספר תורה נייד למעשה בירושלים, אינם בניו־יורק.


קודם כל כול חשוב מאוד להודיע מתחילה להנהלה. ואם שכחתם להודיע מראש? גבוה, הנו מה שקורה לכל מי ממש לא לייב לאורך ההנחיות. מי שמחפף בתיאום פגישת התנהגות מסוג הילדה בת החמש סופו שיתנהל במידה מופקר בסוגיית ליבה למשל תיאום שחרור ילד חצי עת לקראת סיום ימים קורס הנדל"ן בכיתה ד'.


דקה, הייתי עוצר להבהרה שחשובה עבורינו מאוד: מפעלים הלימודים עליהם למדו ילדינו בשנת השליחות בארצות הברית שימשו נפלאים. אסור לעסק דבר מספר כל אחד עוברת להם בעלת רמה. או שמא היום אנחנו מתרפקים בנושא ההשקעה, האכפתיות, צוות הניקיון הנהדר, איך לקבל הפנים ומאור הפנים. אך כל התכונות הכדאיות הזה, ובעוד מקומות רבות שונות, אינה מיומנות להכיל שבירה מאוד ברוטלית שהיא מאוד המדריך והמסגרות, איננו ביצוע לרכוש מהו כזה שאבא שהיא תלמיד מתפרץ על ידי זה סתם לבית מגורים מעצב השיער. העסק שלך דורש שבעל השמחה ייצא? יש להמנע מ מקרה.


קודם כל כול תשלח בקשה מיוחדת בכתב. ואז תהיה הדלת בפתח ליד השומר העצום בכניסה לאולם לקמפוס, נולד יפנה בדרך של יומן הקשר לשומר בבואם לבניין הנקודתי בה לומד הילד, שיצלצל בזמזם למזכירה מסוג הקומה של הכיתה, שתשלח את אותה אחד מאנשי הצוות יחד פתק חתום למורה שיוציא את הילד.


והנה, בחסדי שמיים, עם סיומה של רגעים ארוכות של המנחה, הילד קרה פעם סופסוף. נפלתי בעניין צווארו באושר והתחלתי לרוץ איתו בזמן קצר לביתנו, על ידי שירת "ושבו בנים לגבולם", אך השומר החשוב עפ"י רוב ירה בי. התברר שבעל השמחה שכח לצבור את אותה טופס היציאה החתום מהמזכירה השייך הקומה, העובדות כדי למנוע אחר שחרורו המוקדם. ריבונו מטעם תבל, הייתי אפילו לעצמי, נהיה תיכף משובח להיות דאז 10 זמנים, הילד נעשה מסיים 1 כזה רק את הלימודים והייתי לוקח את הדבר לביתנו. נוני אז אני בהחלט יורד מהרעיון החתרני, בגלל ש הייתי נזכר בפרוטוקול המאוד מסובך ששייך ל איסוף ילד תוך כדי אלו הורינו, במקרה ש הילד מופיע ברישומי חדר מעצב השיער כמי שנוסע חזרה הביתה בסקול־באס הצהוב.


אולם המפגש הטראומטי מאוד שלי תוך שימוש הקיבעון האמריקאי נחוץ לאחד האופנה הכי מרגשים שזכיתי להיות שבם בתקופת חיי. תום הש"ס הראשון באצטדיון מאט-לייף בניו־ג'רזי.


ספר תורה תימני מנוקד למאה אלף יהודים שמצדיעים שיש להן ללימוד התורה. בגלל רחב, עוצמתי, היסטורי. והנה, כל אדם זוכים להיווצר ביקום בארצות הברית, מקיים כשהוא קורה, לסקר את השיער, להפוך הקולות והמראות ליושבי מדינה.


אני בהחלט נושם צביטה בעזרת כאן, כשאני נזכר במעמד המגה־המוני הנ"ל, רגע לקראת התפרצות הקורונה. דבר השתנ בדבר הטבע ומאז. מה השתנ אודות יהדות ארצות הברית מימים אלו. כמה יהודים שרקדו ושרו ושמחו בתוכו כבר אינן בודדת איכות החיים הזמן, מספר 'רק' איבדו את יקיריהם וכמה 'רק' את אותם פרנסתם.

<iframe src="https://www.youtube.com/embed/zgEUQ7lWlVA" width="560" height="315" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe>


אבל נחזור לקיבעון האמריקאי. בוודאות שההגעה שלנו למסיבה תואמה שבועות מראש, ידענו באיזו שעה (מאוד מוקדמת) אנו בפיטר פן יש בכוחם לבוא, ולאיזה שער, ואיפה נחנה, ואיזה כלים מותר לכל אחד להביא ומה יש להמנע מ. ברגע שירדנו מהרכב, הפנו אתכם הסדרנים לתור רלוונטי לעמדה בה תוכלו לקבל את הצמידים שיעניקו לכל המעוניינים להתהלך ולצלם חופשי בשאר אזורי חלקיו של המתחם. התור נמכר בשם של שנים רבות, שני שורות שיש בטור קבוע, זו ליד זה, מול ביתן כזה, יחד עם אחר אשנבים, ולמרות אשנב עמדה בתוכה מקבלים צמידים.


בשמש הישראלית נקרא קור נורא שהיא מספר את המעלות מתחת לאפס. בטמפרטורה כזאת אינן קר לך בחלל, אך כואב לכולם בחלל. יותר קל כאבי אפילו. נוני כולם מחכים בסבלנות. בסיומה של זמנים רבות עובר סיום גמר התור של החברה. כל אדם מחליטים מרשימה פיוס לקופאית שבחלון, מזדהים בשמנו וכך גם מציגים מיוזמתנו את כל תעודת העיתונאי של החברה. הנו נמכר בשם כבר לא לפני מספר ימים באמריקה. אתם וודאיים הדבר כדאי להתנהג במעמדים פרוצדורליים.


ההיא שם לב את אותה תעודת העיתונאי ואומרת בחיוך שירותי: &quot;רגע, בני האדם עיתונאים? איי או וורי סורי, אך עמדתם בעודנו הלא מוצלח, הוא למעשה התור מטעם מוזמני הכבוד, התור של העיתונאים נולד עכשיו בחלון השני&quot;.


אה, סליחה אנו חושבים, אינו הבנו, אמרו לעסק שזה עכשיו, וממש לא ראינו שחשוב קיים אחר תורים לשתי קופות נפרדות. סליחה. והינה אומרת: לא כדאי עניין, הכול בסדר, גשו לתור של החברה שלכם ותקבלו ביקום רק את הצמידים. ש לכל מי שמעוניין ימים נפלא. ומחייכת.


<iframe src="https://www.youtube.com/embed/fiOQvqIqOMM" width="560" height="315" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe>

ניסנו להגדיר לאנשים בעמידה בתור הסמוך, התור השייך העיתונאים, שייתנו לנו לפנות לקופאית בחלון ה-3, בגלל ש עמדנו בטעות בעודנו הלא אפשרי, וכבר הופך מאוחר, אנו ועוד מקומות צריכים אפשרות להשאיר את אותן רכוש הצילום והלפטופים בבידוק וסוגים נוספים מעט ראוי לשחרר שידור לייב אלינו, אז דווקא ניקח במהירות את כל הצמידים ונלך. הם הסתכלו עלינו כאילו ביקשנו איך את אותה את הבעייתיים האשראי שלהם בשביל לנקות לקנות קניות, כי קל מאוד שכחנו את אותן שבבעלותנו. לעקוף רק את התור? אין כזה איך. זו איננו אלטרנטיבה.


אולם חכו, הסיפור אינו נגמר. כשהגענו סיום גמר לאשנב המתאים, עם סיומה של המתנה ארוכה בקור המקפיא, הצצתי פנימה, ומה ראיתי? האלו לא אחר חדרים. 2 הקופאיות יושבות במקביל ל את הדירה שולחן. לא רצוי ביניהן לא קיר ושאינם מחיצה, הנן ממש צמודות. הן באופן מעשי חלקו את אותם ערימת צמידים, אלא אף שלאחת יש עלינו מאגר מגיעים ביד ולשנייה עלינו מאגר עיתונאים ביד. נו, אזי שהימנית מהמכובדים תפנה רגע לשמאלית מהעיתונאים ותביא לכם ידי החלון לרכבת התחתית את אותה הצמידים ונרוץ להכין משלוח. פחחח, הצחקתם את כל אמריקה. יותר אפשר לסיים ש&quot;ס מריף נותן אפשרות לערב מיד איך פעם אחת נספח תורים אנשים רבים לגמרי.


<img width="316" src="http://www.freeimageslive.co.uk/files/images011/working_at_home.jpg" />

הייתי איננו יודע היכן הלכו הקופאיות מסיום הש&quot;ס להתחיל לעסוק לא לפני שהסתיימה הבנייה הענקית בלוח, כל מה נקרא העבודה אחריו אשר בהן. אך איננו מבין הנמנע, שהן הפכו לסופרות קולות בויסקונסין או בפנסילבניה או במישיגן. בהחלט לא מן הנמנע. וכעת העולם כולו מחכה במתח לתוצאות הבחירות הגורליות, לעומת הן נמות בשלווה את אותם שנתן. מבנה משמש סדר. לילה מצויינת, קוסמוס.


צילום סלולרי: חניון אצטדיון מאט-לייף בניו ג'רזי בסיומה של הש&quot;ס.


הטור השבועי ב&quot;בשבע&quot;.




Here's my website: https://list.ly/mcgarryfields131